<h1>שו"ת הרשב"א ח"ג סימן רמ"א</h1>
<h2>דף סא.</h2>
עוד כתבת במטהר יינו של עכו"ם ונתנו בביתו של עכו"ם ששכרו לו העכו"ם או שהשאילו לו, ולקח היין כדרך מקחן של עכו"ם שלא יוכל אחד מהם לחזור המקח מכח המושל ולא פרעו ולא כתב לו התקבלתי, ואלו רצה ישראל להוליך את יינו לא יעכבהו העכו"ם, שיחשוב מה לי אם יוציאנו מרשותי הרי קנאו ממני בפני עדים, והלך למקומו, ואמרת שנסתפקת אם נדמהו לכתב לו התקבלתי וזקפו עליו במלוה כיון שאינו מעכבו מלהוציאו, או נאמר כל שלא כתב לו התקבלתי אסור. ולא ביארת אם העכו"ם וישראל דרין באותה חצר, או שהעכו"ם דר בה וישראל באחרת, או שאין דרין בה לא העכו"ם ולא הישראל, שהדין מתחלק באלו הדרכים וכמו שכתבתי שם בחבור, ואין מפרשין לחכם ומוחזק אני בך שאתה בקי בחדרי דברים אלו. ומכל מקום לענין מה שאמרו במשנתינו המטהר יינו של עכו"ם ונתנו ברשותו והלה כתב לו התקבלתי ממך המעות מותר, מסתברא דדוקא כתב לו התקבלתי או שזקפן עליו במלוה, הא לאו הכי אסור דהרי הוא כשלו ויכול הוא לעכבו שלא להוציאו, דטוב הוא יותר לנכרי להיות לו יינו אצלו במשכון מלילך למקומו של ישראל ולהתרעם ממנו למושל מדמי היין, והילכך כל שלא כתב לו התקבלתי אסור, דכל מטהר יינו ודאי הכי משמע שקנאו ואין העכוב אלא משום שלא כתב לו התקבלתי, ומאי דקתני במתניתין אבל אם רצה ישראל להוציאו אם אין מניחו עד שיתן לו מעותיו זה היה מעשה בבית שאן ואסרו חכמים, האי סופא פרושא הוא, כלומר אבל אם כתב לו התקבלתי שאין העכו"ם מניחו זה היה מעשה ואסרו.
